כעס- כלי מצוין או הרגל מגונה? | ענר ארוסי

כן, הכעס הוא בסך הכל עוד אחד מהכלים שאימצנו, כאלו שנועדו לספק אמצעי להתמודד עם מצבים של קונפליקט, של ניגוד אינטרסים. מכך כבר משתמע הדבר הברור מאיליו והוא שכעס הוא בחירה מודעת לא הכרח, ובטח לא תוצאה בלתי נמנעת של אירוע מתגלגל.

הכעס הוא משרת מצוין של הנפש שכן בעזרתו אנחנו משיגים שלשה דברים חשובים בעיצומו של קונפליקט.
הראשון הוא תחושה של שליטה בסיטואציה. השני הוא הנעה לפעולה והשלישי הוא אמצעי ביטוי עצמי ותקשורת.
שלשה אלמנטים המקושרים אצלנו כהכרחיים להצלחה.
שליטה- מכיוון שכשאני כועס אני הוא הצודק וזה אומר שהשני הוא כמובן הטועה. לכן אני נמצא בעמדה העדיפה ומכאן תחושת השליטה המדומה. רק תחושה מכיוון שהשני מרגיש וחושב על פי רוב בדיוק את אותו הדבר...
הנעה לפעולה- מכיוון שכשאני כועס אני עושה. אני נוקט עמדה ברורה ומתקף אותה בפעולה מיידית (פאסיב-אגרסיב גם הוא נכנס בקטגוריה). אני הופך מקורבן פאסיבי של הנסיבות ליזם אקטיבי הפועל בעצמה ובנחישות למען המטרות והאינטרסים שלו.

הכעס מהווה גם גורם מזקק של המחשבה, מאלץ אותי להיות חד וברור בקשר למחשבות והרגשות שלי. באמצעותו אני מצליח להביע אותם במלואם ולתקשר אותם לצד השני בצורה מדויקת שלא משתמעת לשתי פנים.

נשמע מדהים לא?
תוסיפו על כך את העובדה שכעס הוא כלי מולד, זמין שמחובר עמוק לאינסטינקט ההישרדות שלנו וקיבלתם פתרון מושלם - לכאורה.

ובאמת, תראו לי כלי נוסף שאנו יכולים לאמץ בשעת קונפליקט ושיש בו את כל התכונות המופלגות הללו. אין פלא איפה שכולנו יודעים לכעוס. למעשה אצל רובנו הכעס הוא הכלי היחיד בארגז הכלים שטרחנו לסגל לעצמנו בכדי להתמודד עם קונפליקט ולכן הוא לא רק ברירת המחדל אלא גם תכלס האפשרות היחידה.
ואכן מה קורה כאשר אנחנו בוחרים בכעס כדפוס התנהגות וחוזרים עליו שוב ושוב? (ואפילו מחוסר ברירה כי פשוט אין לנו כלי אחר) הוא הופך כמובן להרגל שמהווה לאורך זמן חלק מהזהות שלנו מה"אופי" שלנו. עד כדי כך שאנו משכנעים את עצמנו שפשוט אין לנו ברירה אחרת אלא לכעוס.

שורה תחתונה הכעס הוא כלי מולד, טבעי, בעל יתרונות רבים ולכן לגיטימי. מה שלא לגיטימי לחלוטין הם העדר כלים נוספים בארגז הכלים שלנו.
הדבר החשוב ביותר לכן הוא לא להתכחש לכעס או להדחיק אותו שכן כך ניוותר בתחושה של חוסר אונים, של הפסד. מה שכן הכרחי עבורנו הוא לפתח כלים ואמצעים נוספים להתמודדות עם קונפליקטים כך שברגע האמת נוכל לבצע בחירה מושכלת בכלי שיקדם אותנו לעבר פתרון רצוי בצורה הטובה ביותר.

עצם העובדה שיש לנו ברירות נוספות קוטעת את האוטומט של הכעס, את ברירת המחדל, מכניסה אופציה של מחשבה ושל בחירה.
דיברנו על שליטה? ובכן זו רבותי היא השליטה האמיתית. לא הנסיון העקר לשלוט במציאות שהיא תמיד מעבר לכוחותינו אלא היכולת לשלוט במחשבות שלנו ודרכן ברגשות בפעולות ובתוצאות שלנו.

ללא כלים נוספים הרגל הכעס שנותן לנו תחושה של ניצחון (ולו רגעי בלבד) כופה עלינו בעצם יחסים של win-loose ולאורך זמן מדרדר את היחסים שלנו ל loose-loose . שכרנו יוצא תמיד בהפסד ולכן חייב הכעס להיות לא הברירה הראשונה, גם לא ברירת המחדל אלא הבחירה האחרונה. ברירת האין ברירה.

הבנתם נכון. בתשובה לשאלה לעי"ל הכעס הוא גם כלי מדהים וגם הרגל מגונה. ובמבט מגבוה אין רע בלי טוב ולהיפך.

מה זה אומר עלינו?
קודם כל תחיו במודעות, תבינו איזה תפקיד מגלם הכעס בחייכם ועד כמה הוא מנהל אתכם, כמה שליטה יש לכם בו וכמה ברירות אתם מקיימים עבורו.
ותבחרו.
זכרו שניתוב הכעס לאפיקים אחרים, חיוביים, אין בו משום הוויתור על השליטה, ההנעה לפעולה וערוצי התקשורת עם הזולת אלא השגת היתרונות האלו בדיוק אך בדרכים אחרות של הקשבה, הכלה, שחרור, אהבה ואופטימיות.

ליעוץ והכוונה:
ענר ארוסי, מאמן לשינוי והצלחה - 054-3080692

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן