לכבוד יום האלמנות הבינלאומי - בחירות של אלמנה | פוסט | גלית קלפוס
בין 'יום הסושי', ל'יום הקטשופ', ל'יום הללכת יחפים' התברג לו 'יום האלמנות הבינלאומי' ואני נבחרתי לייצג אותו.
נעים מאד, אני גלית, אלמנה.
"אלמנה? את לא נראית..."
זו אחת התגובות שמדי פעם אני נתקלת בהן.
איך נראית אלמנה?!
קצת קווים לדמותי, אלמנה ממוצעת -
אני אמא לארבעה (שיר, עידו, גיא ועופרי), בת הזוג של אלון, בת אוהבת לשני הורים, אחות לשני אחים, גיסה לארבע גיסות, חברה טובה לכמה חברות, אני מאמנת, עצמאית ושכירה ו... כן, אלמנה.
עד לפני תשע שנים הכל התנהל "לפי הספר" – סיימתי צבא, עשיתי תואר ראשון בירושלים, חזרתי הביתה למרכז והכרתי את רובניקו (או בשמו הרשמי ראובן).
מהר מאד הבנו שטוב לנו ביחד ואחרי כמה חודשים של מגורים משותפים התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים.
כמו כל זוג, עברנו מעיר אחת לאחרת, החלפנו בתים, החלפנו רכבים, התפתחנו ופיתחנו קריירות, הכרנו חברים חדשים, בילינו, טיילנו, התווכחנו, השלמנו וגידלנו את ילדינו באהבה.
לפני תשע שנים רובניקו נפטר אחרי מלחמה קשה וקצרה במחלת סרטן הריאות (לא, הוא לא עישן. כן, הוא היה בריא. סתם ככה פתאום).
זו ללא ספק נקודה שבה אני יכולה לחלק את חיי ללפני ואחרי.
ובאחרי יש הרבה קושי, אבל יש גם הרבה עוצמה ובחירה והרבה גאווה ודווקא בזה אני רוצה להתמקד.
כשהודעתי לילדים שרובניקו נפטר הבטחתי להם שנמשיך להיות משפחה שמחה. שנמשיך לחגוג חגים וימי הולדת וסתם אירועים משמחים, שנארח ונתארח ונצא לטיולים. בדיוק כמו שעשינו עד אז.
אמרתי להם שיהיו לנו ימים קשים ורגעים של בכי ושזה בסדר. אנחנו נבכה ונהיה עצובים ונדבר על אבא ואחר כך נמשיך הלאה.
כמה חודשים אחרי שרובניקו נפטר פגשתי מישהי מהיישוב בו אני גרה שאמרה לי: "כל הכבוד על זה שאת ממשיכה, כל הכבוד שחגגת לבן שלך בר מצווה (שלושה חודשים אחרי שרובניקו נפטר) ". ואני עניתי: "אין לי ברירה, אני חייבת להמשיך. יש לי ארבעה ילדים והחיים חזקים".
התשובה שלה האירה את עיניי: "יש ברירה. אחותי איבדה את בעלה ולמרות שיש לה ילדים היא נשארת רוב הזמן במיטה. היא לא חזרה לעבודה. לבן שלה אנחנו ארגנו את בר המצווה. את בחרת".
וזה נכון, הבנתי שאני בחרתי.
בחרתי בחיים, בחרתי להמשיך להיות שמחה ואופטימית, בחרתי לקום כל יום לעשייה ולמידה. בחרתי לגדל את הילדים שלי בשמחה. ועל כל הבחירות האלה אני גאה.
בהמשך הדרך אף הצלחתי לאזור אומץ ובחרתי לפתוח את הלב לאהבה חדשה. ועל זה אני שמחה.
תוך כדי המסע שלי הגשמתי חלום ללמוד אימון. התמקצעתי באימון לזוגיות ואהבה ובחרתי לאמן אלמנים ואלמנות ליצירת זוגיות חדשה. וגם זו בחירה להגשים את ייעודי.
