מה עושים כשהילד מסתגר בבית | אושרת חג'בי

"אני כבר לא מכירה את הילד/ה שלי, הוא שעות בחדר בלי לצאת."
יש תופעה שלאחרונה מתרחשת אצל הרבה ילדים ומתבגרים והיא ההימנעות שלהם ממפגשים חברתיים והסתגרות בבית.
פונים אליי הורים לייעוץ והדרכה ושואלים האם הם צריכים לדאוג או שזה יעבור לבד?

אז כמובן שאין תשובה אחת שמתאימה לכולם, זה דורש בירור וחשיבה משותפת עם ההורים כי הרי הם אלה שמכירים את ילדיהם הכי טוב.

הנה כמה מהדברים שאני בודקת יחד עם ההורים:

- אנחנו בודקים יחד מה סוג ההמנעות, האם מדובר ב:

• הימנעות כגון התבודדות בחדר
• שקיעה במסכים
• אכילה מוגברת או המנעות מאכילה 
• התרחקות ונסיגה בלימודים
• המנעות חברתית
• פרישה מחוגים

- אנחנו בודקים יחד מה היה המצב לפני תקופת הקורונה: 

• האם השינוי הוא מ 100 ל- 0 או שגם קודם לכן הם היו סגורים יחסית? 
• האם השינוי הוא בכל הפרמטרים או רק בפרמטר אחד ובשאר התחומים ההתנהגות רגילה?

- נבדוק גם מה טיב היחסים עם בני המשפחה:

• האם הם נהנים לשחק עם האחים ושאר בני המשפחה או שגם זה השתנה והם פחות ופחות מתקשרים עם אחיהם.
• האם הם משתתפים בארוחות משפחתיות אצל סבא וסבתא או שגם מכך הם נמנעים.
  
  

- נבדוק את משך ההתנהגות ואת מידת עוצמתה כפי שעיניהן של ההורים מתארות.

-לעיתים ההורים יביעו חוסר אונים וקושי גדול לייצר שיח רגשי עם ילדיהם סביב הנושא ויפנו לעזרה. 

מה ניתן לעשות? 

• כשרגוע בבית מתחילים לאט לאט ליצור שיח רגשי.
  
  
• אציע להורים לבדוק עם הילד/ה האם עמוק בפנים הם באמת מרוצים מאיך שהיום - יום שלהם מתנהל? כמה זמן הם יחזיקו מעמד ככה בלי להיפגש עם חברים?
  הרי בשלב מסוים הגוף והנפש יתחילו לאותת מאוד חזק שהם לא בטוב, זה יכול להופיע כקשיים בשינה (עודף שינה או קושי להרדם), או בתזונה לא נכונה. נדבר על כך שלאט לאט ההתפתחות עלולה להיפגע. 

כל זה במטרה לגרום להם לראות שהם מכבים את החיים שבהם, קמלים במקום לפרוח.
בשיחה רכה ונעימה, ללא כעס ושיפוטיות.
זה הזמן להזכיר להם מי הם באמת, איזה כוחות אתם רואים בהם. 

• נציע להם בשלב ראשון לבחור בכל יום בין 2-3 פעולות שהם יכולים לעשות בנוסף, לא כתחליף לטלוויזיה / טלפון / אוכל / שינה וכדומה, כדי להראות להם שיש עוד אלטרנטיבות ולאט לאט לפתח אותן ולהרחיב זמן בעיסוקים נוספים. 
  
  
• נכתוב יחד עם הילד/ה אלטרנטיבות לפעילויות כגון: חצי שעה אימון, חצי שעה להוציא את הכלב, להתקשר לחבר/ה, לקבוע להיפגש עם חבר/ה, לשחק עם האחים, להתקשר לסבא וסבתא, ללכת לקנות משהו בסופר השכונתי וכדומה.
  בדרך הזו לאט לאט הם ירחיבו את העיסוקים שלהם ואת היציאה החוצה.
  
  

• תרומה לבית- תנו להם לבחור מתוך משימות הבית השוטפות משימה שתהיה באחריותם. ילד תורם מרגיש מועיל ומשמעותי.
   
• שתפו את צוות בית הספר - מחנכת ויועצת יוכלו לסייע מאוד בשיחה ובפעולות שניתן לעשות מאחורי הקלעים או באופן גלוי בהתאם לדרך הפעולה שמתאימה למצב.
  
  

הרי כבר אמרתי, לא פעם, כמה אני מאמינה ביכולת של ההורים לחולל שינוי בחיי ילדיהם ואכן, במקרים רבים רגישות של ההורים והתערבות נכונה מסייעת לילד/ה לחלץ עצמו מהמצב הזה.  
אך במידה וההתערבות לא מסייעת ואתם רואים את ילדכם לאורך זמן הולך וכבה אל תישארו עם זה לבד ואל תחכו ל - 1.9.
העזרו באיש מקצוע עבורכם ועבורו.
ככל שנקדים ונבצע התערבות נכונה ומדוייקת ניתן יהיה לסייע לו/ה לצאת מזה בקלות ולחזור לשיגרה בריאה.

אשמח לשמוע את דעכם בנושא-  האם לדעתכם הימנעות והסתגרות זו תופעה רגילה של גיל ההתבגרות וזה יעבור לבד? האם אני כהורה לא צריך להתערב לו בחיים?
ומה מבחינתכם הוא קו אדום שדורש התערבות?

שלכם,  
אושרת חג'בי - ייעוץ והדרכת הורים 
054-3332626

נ.ב:
בנתיים אני ממתינה למתבגרת המדהימה שצריכה להגיע אליי, היא לא מוותרת לעצמה ועובדת על זה :-)

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן.