מתחילים את השנה ברגל ימין | יעל עיני

לא  יאומן, אבל עוד מעט החופש הגדול נגמר (ולרגע בואו נתעלם מהאיום על סגר שחל על כולנו. 2021), וחוץ מלוודא שלילדים יש הכל: מחברות, ספרים, קלמר עם ציוד וכל שאר הדברים הלוגיסטיים שבית הספר ביקש, הזמן הזה עכשיו הוא רגע עבורך אמא ועבורך אבא. 

עכשיו בדיוק הזמן שלך, לשבת עם עצמך ולחשוב מה את רוצה שיקרה בשנה הקרובה בלימודים של הילד/ה שלך. 

האם היית רוצה שיישאר כמו שהוא? מה היית רוצה שישתפר? ומה היית רוצה שלגמרי ישתנה? 

זה גם הזמן, שבו כדאי שהילד שלך יחשוב על זה, ותיכף נתייחס גם לזה. 

וגם - לא בהכרח, מה שאת רוצה, זה מה שהוא רוצה.

אז מה עושים? 

- ראשית, את יושבת עם עצמך.
את שואלת את עצמך את כל השאלות ששאלתי למעלה ואח"כ את שואלת את עצמך "למה"?
"למה חשוב לי ש..."?
"מה אני רוצה  בשביל הילד שלי"? "ולמה זה מה שאני רוצה בשבילו"? 

כשאילנית פנתה אלי, אחרי שלא קיבלו את הבת שלה לבית ספר מסוים, היא אמרה לי: "חשוב לי, שיהיו לבת שלי 12 שנות לימוד. בלי זה היום אי אפשר להתקדם". אילנית לא חושבת על בגרות מלאה עבור הבת שלה (היא תשמח כמובן, אבל היא גם יודעת שבגרויות אפשר להשלים), היא רוצה שהבת שלה תוכל להגיד שהיא סיימה 12 שנות לימוד והיא גם רוצה מסגרת עבור הבת, שלא תהייה ברחובות בשלוש השנים הבאות. 

אז ל"למה" יש משמעות מאוד גדולה, בין היתר, כי הוא מניע את כל השאר והוא מהווה בסיס מאוד גדול לתקשורת (המודעת והלא מודעת) שלנו עם הילד. 

- אחרי שישבת עם עצמך וחשבת על ה"למה", את צריכה לחשוב עם עצמך מה את מוכנה להשקיע. 
לעיתים ההשקעה תהייה מתן שיעורים פרטיים, לעיתים ההשקעה תהייה תמיכה פיזית ולעיתים ההשקעה תהיה תמיכה רגשית.
ולעיתים ההשקעה תהייה בתוכך- למצוא את המקום בתוכך, שמקבל את הילד שלך בדיוק כמו שהוא.

- אחרי שעשית את שני אלו, זה הזמן להיפגש עם בן/בת הזוג שלך ולשתף בתהליך, שעברת ולשמוע על הציפיות שלו, על החלומות שלו עבור הילד ועל ה"למה" שלו ולשמוע מה הוא מוכן להשקיע.
הישיבה עם בן הזוג חשובה, כי בדיאלוג מול הילד, חשוב מאוד, שתהיו מסונכרנים (גם אם רק אחד מכם מבצע את הדיאלוג).
לילד חשוב לדעת, שיש מתווה אחד או הורה אחד שמתווה את הדרך וההורה השני הולך איתו (כן, לפעמים יש חילוקי דעות בין הורים, בעיקר בכל מה שקשור בחינוך, אך עבור הילדים חשוב להראות אחידות. זה מעודד מוטיבציה והתקדמות של הילד).

- ועכשיו מגיע השלב המאתגר באמת והחשוב - לקחת את המתבגר שלכם לשיחה על שנת הלימודים הקרובה. (את השיחה הזאת מומלץ לעשות במקום אחר מאשר הבית (בית קפה למשל) ב- 4 או ב- 6 עיניים).

מה יהיה בשיחה? 

אני יודעת שהשיחה עשויה להיות מוקד ללחץ עבורכם וגם עבור הילד, כי שיחה על העתיד יכולים להיות בה הרבה אמוציות ומה שחשוב זה להיות מודעים לאמוציות ולא לתת להן לנהל את השיחה. 

אז מה כן? 

דבר ראשון (והעיקרי ואולי גם היחיד) הקשבה.
כשאתם מדברים איתו, אתם צריכים להניח בצד את כל התוכניות והחקירות הפנימיות שעשיתם. 

אז למה עשיתם אותם? כדי שתהיו ערים להם ולמה מניע אתכם. כאשר אנחנו יודעים מה מניע אותנו, זה מנטרל את ההתנגדויות שלנו אל מול אמירות , שאנחנו לא אוהבים לשמוע, וכך קל לנו יותר לשמוע דעות, שמנוגדות לדעות שלנו. 

לשמוע את הילד. מה הוא באמת רוצה, מה הציפיות שלו, מה החלומות שלו, ממה הוא התאכזב בשנה החולפת, מה הוא רוצה שיקרה בשנה הקרובה, מה הוא רוצה שיישאר כמו שהוא, מה הוא רוצה שישתפר, מה הוא רוצה שישתנה וגם לשמוע ולהקשיב למה הוא חושב שהוא צריך (כל דבר שהוא חושב, שהוא צריך). צריך מכם, צריך בחיים. פשוט להקשיב. 

יש סיכוי טוב, שאם תשימו בצד את כל מה, שאתם חולמים עבור הילד ותיתנו לו לבטא את עצמו ותהיו שם עבור הביטוי שלו, תשמעו דברים חדשים.
 

זה זמן טוב גם לשאול אותו מה הוא היה רוצה מכם בשנה הזאת ? 

כמו ששאלתם את עצמם, חשוב לשאול את הילד גם: "למה ?" 
למה הוא רוצה, שדברים יהיו כפי שהוא רוצה? זה זמן טוב גם לשאול לאן הוא שואף להגיע?

היה אצלי ילד מתבגר, שאמר, שהחלום שלו זה להיות כמו אבא שלו, קצין בקבע בדרגה גבוהה. דיברנו על כך, שכדי להגיע לתפקיד כזה, מעבר להרבה דברים שקשורים לצבא, הוא צריך תואר ראשון ובשביל זה צריך ללמוד, ולהוציא בגרות כלשהי (גם אם מינימלית). 

יש סיכוי טוב, שהשיחה שלנו עם המתבגר שלנו תציף בפנינו את הפער שקיים, שכן החלומות והרצונות של הילדים שלנו, הם לא בהכרח החלומות שלנו. 

הפער הוא הזדמנות מצויינת עבורנו לגדול ולהתפתח כהורים. 

הפער הזה בין החלומות והרצונות שלנו ובין החלומות והרצונות של הילדים עשוי להכאיב. הפער בין מה שאנחנו חושבים שהם מסוגלים אליו, לבין מה שהם רוצים להגיע אליו או חושבים שהם מסוגלים להגיע אליו, יכול גם כן מאוד להכאיב (גם להם וגם אם מסתכלים על זה ההפך). 

הפער מצוי בתוכנו - בציפיות שלנו, בחלומות שלנו ובשפה שלנו עם הילדים שלנו. 

כשאנו מבינים, שאנו כאן בשבילם, אז החלומות, הרצונות, השאיפות וכל מה, שאנחנו חושבים, שאנחנו יודעים עליהם - לא רלוונטיים.

יש רק 3 דברים, שבאמת חשובים  ביחסי הורה - ילד בלימודים: 

• להקשיב להם - ללא שיפוט וללא ביקורת
• לקבל אותם - עם החלומות שלהם והרצונות שלהם
• לתמוך בהם בדרך שלהם להשיג את הדברים האלו (תוך כדי שאנחנו מעודדים ותומכים גם ברגעים שבא להם להרפות ולוותר)
  
  

 איך מתגברים על הפער בינם לבינינו? 

• בוחנים אותו. הפער הוא בתוכנו, אנחנו יצרנו אותו.
• זוכרים שאנחנו כאן בשביל הילד - לא בשביל להגשים את עצמנו דרכו.
•  מבינים שקיבלנו הזדמנות מעולה לעבוד על עצמנו, לגדול ולהתפתח ולעשות את העבודה.
•  מי אמר שצריך להתגבר? הפער קיים. זאת אחת המהויות בקשר הורה - ילד.
• תמיד יהיה שם פער. הרעיון בהורות הוא לחיות בשלום עם הפער ולא להדחיק אותו או לבטל אותו.
  
  

כשאנחנו פתוחים וקשובים-  הילד יהיה פתוח וקשוב גם כן. 

זה הבסיס הראשוני לכל דיאלוג ולכל עבודה עם הילדים שלנו.

אז קחו נשימה עמוקה ותזכרו שיש כאן דרך משותפת ואתם כאן לתמוך בילד בדרך שלו ובקשיים שלו. 

מאחלת שנת לימודים מוצלחת ופורייה,
ומזכירה לכם לשמור על סקרנות ופתיחות בראש ובלב.

יעל עיני, מומחית בשינוי מערכות יחסים ומפתחת הקונסטלציה הקארמתית,
כותבת הספר: "האלכימיה של ההורות" – ספר הדרכה חדשני להורים.

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן