אתם הורים לפעוט או פעוטה בגיל שנתיים? היכונו! החיים שלכם עומדים להשתנות. גיל שנתיים, זה הגיל בו המשפט שתשמעו הכי הרבה הוא "אני לבד!" וצירוף המילים "לא רוצה" יהפוך למנטרה שגורה. לרוב, זה קורה בבת אחת: הורים מרגישים שהתפרצויות זעם הופכות לעניין שבשגרה והתגובה לכל בקשה, אפילו שגרתית, היא חד משמעית: "אני" "אני לבד" "לא" "לא רוצה" לא סתם הגיל נקרא בפי כל "גיל שנתיים הנורא" או "גיל ההתבגרות הראשון".
קרא עוד"רק שלא יצעק! רק שלא ילחם בי עכשיו. אין לי כוח לזה שוב..." טנטרום לא תמיד עובר אחרי גיל שנתיים. הילד נמצא במצוקה רגשית. הוא מוצף ברגש ואינו יודע לבטא את הרגש בדרך הנכונה. לכן הוא כועס, בוכה, בועט, מרביץ ואין לו שליטה על זה. אנחנו לא במלחמה או במאבקים עם הילדים שלנו למרות שלפעמים זה מרגיש ככה.
קרא עודאושרת חג'בי, יועצת ומדריכת הורים, נותנת לנו כמה טיפים חשובים שעוזרים לנו לתמוך ביחסים החברתיים של הילדים שלנו ולוודא שגם אם קשה להם חברתית, מאיתנו הם יקבלו את הגיבוי והחיזוק המלא.
קרא עודמה עושים כשהילדים רבים? להתערב? להתעלם? שני סוקול בר לביא, מדריכת הורים, מסבירה בפוסט קצר וקולע איך ההתערבות שלנו, ההורים, משפיעה על המריבות בין האחים ומה כדאי לעשות על מנת להפוך את המריבה למקפצה בקשר ביניהם.
קרא עודבמאמר משתפת אותנו אנה זוהר – מנחת הורים, מטפלת בפסיכותרפיה המתמחה באבל אבדן ושכול איך לדבר עם ילדים על נושא המוות, באופן התואם את גילם.
קרא עודאיך ללמד את הילד התמודדות מול קושי , לתת לו אור ותקווה
קרא עודהטקסט מציע מדריך רגשי-מעשי לשיחה עם ילדים ביום הזיכרון: איך לספר אמת שמכבדת את משמעות היום, מבלי לחשוף את הילד לפרטים שאינם תואמים את בשלותו. הוא מדגיש את תפקיד ההורה כ“מתווך זיכרון”-מי שמחזיק גם כאב וגם תקווה-ומראה כיצד שיחה קצרה, ברורה וחומלת לפני הצפירה יכולה להפחית פחד ולבנות חוסן. המאמר מציע למסגר את הצפירה כפעולה קהילתית של זיכרון וכבוד, לעודד שאלות, ולהתאים את השיח לסימנים שהילד משדר. המסר המרכזי: חיבור רגשי בטוח ביום טעון הוא הזדמנות לחינוך לערכים ולחיזוק תחושת השייכות והביטחון.
קרא עוד
