..." אודליה, את יודעת שירון בדיכדוך, במיטה, לא מעכל את המצב. ההפסקת אש הזו, המעבר מפחד מוות לחיים כרגיל מהיר מדי. מה יהיה? "
נפילת המתח – תגובת הגוף והנפש לאחר מתח מתמשך.
החזרה לשגרה כסכנה שקטה.
למה?
בימים של מתח ביטחוני קיצוני, כאשר האיום האקוטי חולף באבחת הכרזה, ישנה ציפייה קולקטיבית מהחברה לשוב ל"נורמליות".
אולם, בעוד שהמרחב הציבורי נרגע, המרחב הפנימי שלנו נותר סוער.
מדובר באחת התופעות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות המורכבות ביותר של עידן החרדה המודרני –post-acute stress collapse, או כפי שנקרא בעגה הישראלית – "נפילת מתח".
הגוף במצב חירום: תגובה ביוכימית למצבי קיצון על פי הספרות האנדוקרינולוגית, בעת מצבי סטרס (Stress), מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה תגובת חירום (fight-flight-freeze), אשר מתווכת על ידי הורמונים כמו אדרנלין, נוראדרנלין וקורטיזול (McEwen, 1998).חומרים אלו מביאים לערנות יתר, שיבוש שינה, שיכוך כאב טבעי (דרך אנדורפינים), ודיכוי תגובות רגשיות.כשהאיום נמשך ימים ארוכים, המוח והגוף לומדים לתפקד תחת "הרדמה עצמית", מעין דיסוציאציה טבעית.
כאישה שעברה שלוש לוויות בזמן קצר - במשפחה אחת – אחות, אם ואב – אני מכירה את המצב שבו הגוף "מתפקד" באופן מושלם בזמן חירום, אבל רק זמן רב לאחר מכן נופלים האסימונים. גם אז, הנפש מגיבה בדחף להמשיך לתפקד – כי זו הדרך לשרוד. עד שהיא לא יכולה יותר. הנפש במצבי קצה: טראומה, דיסוציאציה ותחושת פירוק הפסיכולוגיה הטראומטית מתארת את תגובת הנפש למצבי דחק מתמשכים כמעברים בין מצבים של עוררות יתר (hyperarousal) לבין ניתוק רגשי (numbing). תיאור זה עולה בקנה אחד עם תסמיני PTSD מורכבים (Van der Kolk, 2014).בזמן מלחמה או איום קיומי, רבים חווים "תגובה תפקודית" – מצב בו כל הרגשות מושהים, ותחושת הזמן מתעוותת (זמן שעובר מהר מדי או לא נגמר).הסיום הפתאומי של האיום מחייב את המערכת הפסיכו-פיזיולוגית ל"פרוק", אך הנפש והגוף – שהתרגלו לאיום מתמשך – אינם מצליחים להסתנכרן במהירות עם החוץ.לא רק תחת מלחמה. ראיתי זאת גם בטיפולים: אחרי גירושין, אובדן, אבחנה רפואית או סיום מאבק – ברגע שהחוץ "נרגע", בא המשבר האמיתי.
כשהחיים "חוזרים למסלולם", מגיעות ההתמוטטויות הקטנות: עייפות קיצונית, חרדה לא מוסברת, בכי פתאומי, מחלה פיזית לא מוסברת. הגוף והנפש מבקשים התמרה.נפילת המתח: בין תגובת קריסה לתחושת ריקנותהמעבר החד בין מצב חירום לשגרה מדומה מייצר תגובה הידועה כ"נפילת מתח". זוהי תגובה טבעית, אך לא מדוברת, שעלולה להתבטא באופנים מגוונים:סימפטום נפוץ - פרשנות פסיכו-פיזיולוגיתשינה קיצונית היא תגובת ריבאונד של מערכת העצבים הפרסימפתטיתריקנות או ניכור תוצאה של ניתוק רגשי שנשמר לאורך זמןהתפרצות מחלה ירידה בחסינות לאחר גיוס ממושך של הגוףצורך בפעילות מוגזמת תגובת פיצוי לניסיון להימנע מהמפגש עם התחושותדיכאון פוסט-אירוע איבוד תחושת שליטה, חוסר משמעות קיומיתחזרה מודעת: בין הדחקה להתמרההפתרון אינו אחד. יש מי שזקוק לשוב לשגרה מידית, ויש מי שזקוק לזמן הסתגלות הדרגתי. שני הדפוסים נכונים – כל עוד הם מאפשרים עיבוד ולא הדחקה.כמטפלת, וגם כאמא לחייל בתקופת לחימה, אני בוחרת לזכור: הגוף שלי אינו חייב להתיישר לקצב של החדשות. החזרה שלי לחיים תתרחש בקצב שלי – בתנועה, בנשימה, בהודיה קטנה. דווקא מתוך ההשהיה וההכרה בכאב – מתרקם השחרור.העידן הנוכחי, בו מלחמות מסתיימות בציוץ ומתחילים מחדש ביום שלמחרת – אינו טבעי לנפש האנושית.
אין מדובר בפגם אישי אלא בתגובה אנושית בריאה לתופעה לא-אנושית.הכרת נפילת המתח כתגובה טבעית, רגשית ופיזית, היא צעד ראשון לריפוי. בעבודה עם מטופלים, עם עצמי, ובכתיבה – אני לומדת כל פעם מחדש: הריפוי האמיתי מתחיל אחרי שהסערה שוככת. דווקא אז, מתחילים להרגיש באמת.
נכתב ע"י אודליה ויסבלט-רצהבי
