למה הכעס חוזר? | ד"ר גלינה יאבסטטי קרצמר

כעס הינו רגש אנושי בסיסי. הוא רגש מפעיל או מקדם לעשות מעשה, יחד עם רגשות מפעילים אחרים כמו: אהבה, עצב, תשוקה מינית, סקרנות והתלהבות.
לפי התאוריה של הטיפול החוויתי הדינאמי ובמילים של אחת ממפתחות הטיפול הזה (McCuiiough Vaillant): "ככל שבן אדם מרגיש חופשי לצחוק בקול כאשר שמח, לבכות כאשר עצוב, להשתמש בכעס כדי לקבוע את הגבולות שלו, לאהוב עם כל התשוקה ולתת ולקבל חיבה באופן פתוח ומלא, כך בן האדם מתרחק יותר מהסבל".
כעס שמבטאים מיד ובאופן מותאם, קובע את הגבולות שלנו מול העולם ושומר עלינו.
אחרי ביטוי כעס כזה אנו מרגישים הקלה, מרגישים מרוצים.
כעס יכול להיות גם רגש שעוצר אותנו מפעולה ומהתקדמות ולהיות מופעל יחד עם רגשות עוצרים, כמו: בושה, פחד, גועל וכד'.
הכעס העוצר כשמו כן הוא, מגיע כדי לעצור מעשה שיקדם אותנו, לפזר ערפל על רגש כמוס שנמצא על הגבול בין מודע ולא מודע. בהתאם, אחרי כעס כזה מרגישים עצורים, עצובים או מנותקים, עייפים ומתרחקים מהמטרות והשאיפות שלנו, מ"האני האמיתי שלנו" וחוזרים לשגרה האפורה.  

מה זה כעס? איפה הוא נמצא במוח? איך הוא עובד? איך הוא מפעיל את הגוף שלנו? 

במוח שלנו קיים גזע המוח ומעליו, המערכת הלימבית limbic system, שהיא לולאה אנטומית (נראית כמו עיגול בציורים של המוח בפרופיל). 

מעגל של מעבר רגשות בסיסים הישרדותיים: פחד, כעס/תוקפנות, הנאה.
האמיגדלה הינה חלק מהמערכת הלימבית והיא מאחסנת את הרישום של כל החוויות החיוביות והשליליות כולל טראומטיות בתמונות, צלילים וריחות, כולל רגשות ותחושות גופניות בזמן החווייה. הזכרונות ורישום החוויות באמיגדלה הינו בלתי מילולי וללא עיבוד או הבנה כל שהיא.
מעל המערכת הזאת נמצאת קליפת המוח ובחלק הקדמי, prefrontal cortex בו מתבצע העיבוד- הבנה וביטוי מילולי של חוויות.
אחד מהתפקידים של החלק הקדמי הינו לדכא ולווסת את הרגשות הבאים מהערכת הלימבית. התפקיד הזה מתפתח באופן מלא רק סביבות גיל 24.
בין האמיגדלה וקליפת המוח יש יחסי גומלין אבל המחקר מראה כי השפעת האמיגדלה על הקורטקס עוצמתית ומהירה הרבה יותר מאשר השפעת הקורטקס על אמיגדלה.
זאת אומרת שבעשירית שניה או פחות, מה שקלטנו מהמציאות עובר את כל המעגל הרגשי, מקבל את הצבע של כל הניסיון הקודם וכל הסבל של מה שמאוחסן באמיגדלה ומוציא לפועל התנהגות הישרדותית. כך אנחנו יכולים להציל את חיינו עם תגובה מהירה לפני עיבוד ולפני האישור של הקורטקס (prefrontal cortex).
זה עובד מדהים כאשר אנחנו בסכנה ממשית. זה מנגנון הישרדותי נפלא.
במקרים של התפרצויות זעם קשות, המנגנון פועל לרעתנו. 
חשוב לזכור, כי זכרונות רגשיים, לא מילולים, נשארים לנצח במערכת הלימבית.

לאורך השנים, טיפלתי באנשים רבים עם התפרצויות זעם.
כל מה שתארתי עד כה, יחסי הגומלין בין המערכת הלימבית והקורטקס, משתתף ביצירת דפוסי התנהגות קשים אלו.
התפרצויות זעם הינו דפוס התנהגות הבא לשחרר את האנרגיה המצטברת של הכעס שאנשים מבוגרים לא יודעים ולא למדו לבטא בזמן אמת ובאופן הסתגלותי (מווסת ובונה גבולת).
אצל ילדים אין עדיין כלים לבטא בצורה כזאת כי המוח שלהם לא פיתח עדיין את היכולת לווסת.
קוראים לזה זעם רצחני ואנחנו יודעים שהוא יכול להיות רצחני. 

אמרנו שאלה דפוסי התנהגות החוזרים על עצמם. למה הם חוזרים? 
הם חוזרים כיוון שאחרי שהאנרגיה השתחררה עם ההתפרצות, אנחנו עדיין שומרים על שיווי המשקל של מערכת היחסים הלא בריאה בחיים שלנו עם עצמנו או עם הסביבה.

• אנחנו ממשיכים להרגיש אשמה, עייפות, בושה, ורוצים לשכוח.
• לא קידמנו במילימטר את הרצונות והצרכים והזכויות האמיתיים שלנו.
• לא באמת עשינו שינוי בחיים והכעס מצטבר שוב.
• נשארנו ילדים הזקוקים ליחס ולאהבה ובמקום זה, קיבלנו עונש.
• נשארנו מבודדים כשרצינו אמפטיה (הקשבה והבנה והוכרה של הסבל שלנו).
• לא קיבלנו את מה שרצינו, שהיינו זקוקים לו. 

ההתפרצות הבאה היא רק עניין של זמן. 

אפשר לצאת מזה. כל המחקרים מראים שכן, המערכת הזאת יכולה ליצור דפוסים חדשים. 

לפרטים נוספים' להתייעצות וכדי להתחיל לעשות שינוי התקשרו אלינו 09-8808909 

לפניה דרך האתר- לחצו כאן

רוצים לקרוא מאמרים נוספים שלי - לחצו כאן